ציפס

בהרחבה:

המרכיבים:

מקובל להגיד שתפוחי אדמה אדומים מתאימים לטיגון בארץ, יש הרבה זנים של תפו"א בארץ וגם חלק מהלבנים מתאימים הבעיה שלא כותבים בסופר את הזן על המדף, או אדום או לבן, אז תקחו אדום אבל תדעו שגם לבנים יכולים להפתיע.

ההכנה:

כמו תמיד המושלמות היא בפרטים הקטנים, חיתוך של הציפס תוך כדי ויתור על חלקים דקים שלו ושפיצים תיצור אחידות בתוצאה הסופית ללא חלקים שרופים, אפשר להיות אפילו אגרסיבי יותר ממני וליצר ממש מקלות ציפס אחידים כמו חיילים למסדר וממה שנשאר לעשות פירה, אני בחרתי בפחת נמוך אבל עדין התוצאות יפות ואחידות.

כמות השמן צריכה לכסות טוב ובנוחות את הציפס כשהוא קר.

מומלץ סיר עם ציפוי נון-סטיק, בניסיונות שעשיתי עם סירי אלומניום פשוטים לעיתים הציפס שהיה למטה נדבק לתחתית הסיר ואז בערבוב אלה שהיו בתחתית הפכו לפירה.

יש פה קיצור דרך משמעותי אל מול מתכוני ה"טיגון הכפול" באינטרנט (בלי לפגוע בתוצאה לטעמי): מתחילים משמן קר ולהבה חזקה על ראש בגודל בינוני, ככה הציפס יעבור את כל הטמפרטורות שהוא צריך בטיגון אחד, זה לא גורם לו לספוג יותר שמן (עשיתי ניסוי, עם שקילה של השמן לפני ואחרי הטיגון, אין הבדל, בשניצל זה לא יעבוד, בשניצל תעבדו עם שמן חם)

אם אתם הולכים על כמות גדולה יותר של תפו"א צריך סיר גדול יותר ואת הלהבה הגדולה ביותר שיש לכיריים שלכם להציע.

שלב הערבוב הוא חשוב, בהתחלה אנחנו רוצים לעזור לציפס לא להידבק אחד לשני ולכן כל עוד השמן מתחמם ולפני שהוא מתחיל לבעבע התפו"א עדין קשים ולכן נערבב אותם מידי 2-3 דקות, ברגע ששלב הבעבוע מתחיל (כ 7 עד 10 דקות מההתחלה, אם יותר מזה אז הלהבה נמוכה מידי), הציפס רך כולו וערבוב יצור לנו פירה מטוגן אם ניגע בהם, לא מערבבים כלום במשך כ 10-15 דקות עד שהם מתחילים להזהיב והבעבוע נחלש, דבר שמעיד שהם התחילו לפתח מעטפת חזקה ויציבה, עכשיו אפשר לערבב בעדינות כל 2-3 דקות עד שמגיעים לצבע זהוב חזק ובעבוע ממש עדין של השמן - להוציא לנייר סופג להמליח ולאכול,

בתאבון